כתיבת ספר הנצחה וזיכרון

כל אחד מאִתנו הוא בעצם סיפור. החוויות שאנו עוברים, המחשבות, הזיכרונות, ההתלבטויות, וכל שלב בחיים. ככל שאנו מתבגרים, אנו צוברים עוד ועוד חוויות. הסיפורים כמו נערמים בתיק החיים שאנו נושאים אִתנו. אדם צעיר הנמצא בשיא פעילותו, חושב פחות על תיעוד ועל הנצחת סיפור חייו. כתיבת ביוגרפיה עולה בגיל צעיר כאשר אדם עובר אירוע משמעותי במיוחד שאותו הוא רוצה לחלוק עם אחרים, או אם הגיע לתובנות ששינו את חייו ואשר יוכלו ולדעתו לשנות את חייהם של אחרים.

כתיבת ספר הנצחה וזיכרון

מסיפור אישי לסיפור משפחתי

כאשר אדם מגיע לגיל מבוגר סיפור חייו הוא לא רק סיפורו האישי. סיפורו נוגע למשפחתו המורחבת ולפעמים אף משתלב באירועים היסטוריים. העובדה שאותם סיפורים שסופרו בעל פה קורמים עור וגידים ומופיעים כספר כרוך, משולב בתמונות, כשהזיכרונות מועלים בו בצורה סוחפת וברורה, מאפשרת לכותב להתבונן על חייו מהצד, ולהבין שחוויות ואירועים שעבר הם בעלי משמעות רבה. פעמים רבות הרעיון לכתיבת סיפור חיים או לכתיבת זיכרונות ואיגודם בספר מגיע דווקא מבני המשפחה. קורה שבארוחה משפחתית צצים שבבי זיכרונות והנה ניגש מישהו מבני המשפחה שולף את את ספר הזיכרונות ומשווה הכתוב לנאמר בשיחה.

ממשמעות משפחתית למשמעות היסטורית

לעם כשלנו, שעבר כל כך הרבה עד שהגיע למקום בו הוא נמצא היום, לכתיבת סיפור חיים וכתיבת ביוגרפיה ישנה גם משמעות היסטורית. הסיפור גולש מהמסגרת המשפחתית למסגרת של עם ישראל בכלל. סיפור כזה יכול להיות סיפורו של אדם ששרד את השואה והצליח לבנות לעצמו חיים ומשפחה בארץ, או דווקא סיפור זיכרון של יליד הארץ שרוצה להנציח חברים ולוחמים. או חלוץ שעלה לארץ ישראל לפני מלחמת העולם השנייה עסק בבניית הארץ ותרם לשגשוגה, בנה ונבנה בה.

להפקיד את סיפור החיים בידיו של אדם מתאים

אנו חושבים היטב בידי מי להפקיד את גופנו כשאנו הולכים לטיפול רפואי, או אפילו את ביתנו לפני שניגשים לשפצו. בחירה משמעותית לא פחות היא בחירה נכונה בסופר צללים שיכתוב את סיפורו של בן משפחתנו או את הסיפור שלנו. על סופר הצללים, כשמו כן הוא, להיות בלתי מורגש, לספר את סיפורו של אדם ולכתוב את זיכרונותיו כאילו הם נכתבו על ידו. לדעתו האישית של הסופר או לעמדותיו אין מקום בכתיבת סיפור חייו של אדם. עליו לראיין בסבלנות, ביסודיות ובנועם את 'גיבור הספר' ולסייע לו לשלוף את זיכרונותיו. הכתיבה הבהירה, הרהוטה והמהודקת חשובה לא רק לכותב ולמשפחתו, אלא לסביבה כולה כי הספר מהווה חלק מהזיכרון הקולקטיבי של כולנו.