ככל שאנו מתבגרים אנו צוברים חוויות וזיכרונות שהופכים את המסע שלנו למה שהוא ואף מעצבים אותנו כבני אדם. במיוחד בעם היהודי, אנו מתעצבים ונבנים לא רק על סמך זיכרונות וחוויות אישיים, אלא גם על סמך אלה שצברו הדורות הקודמים. רבים שמוצאם בארצות אירופה הם היום דור שני ושלישי לניצולי שואה, דור שהולך ונעלם כך שהרצון להשאיר את סיפורו של אותו דור- כל אחד והסיפור האישי שלו, הופך לבוער יותר ויותר בקרב בניהם ונכדיהם ובאופן כללי אצל כולנו בתור עם שצלקת השואה קיימת בו, צלקת שהפכה גם לנקודת מפנה וצמיחה. כמובן שהשואה היא רק דוגמה בקרב חלק מהעם שלנו. סיפוריהם של יוצאי אתיופיה שרק לאחרונה נחשפים יותר ויותר הם מסמרי שיער ממש , וכך גם סיפוריהם של יוצאי עדות המזרח, כל אחד והסיפור האישי שלו שיוצר את המארג הייחודי לנו כעם. לכן, תיעוד סיפורי חיים הוא פעולה מבורכת הן ברמה האישית והן ברמה הקולקטיבית.

 

 

תיעוד סיפורי חיים – לאפשר לאדם לפרוק את מה שבתוכו

משמעות תיעוד סיפורי חיים מוכרת לנו בעיקר בתור הצד השומע, הצד שמקבל את הסיפור. עם זאת, ישנה חשיבות רבה למהלך גם מן הצד המספר, אותו אדם שאת חייו וסיפורו מעלים על הכתב. לעיתים היוזמה גם באה מצידו, כאשר חשוב לו להעלות את סיפורו על הכתב כך שיהיה זמין קודם כל לבני משפחתו והקרובים אליו אך גם לקהל הרחב. עם זאת, גם לאלה שהיוזמה אינה באה מצידם אלא מצד קרוביהם ישנה חשיבות לדבר. ממש כפי שטיפול פסיכולוגי מאפשר לנו לפרוק את היושב עלינו, כך מבוגרים שחייהם עולים על הכתב צוברים בתוכם סיפורים שמעולם לא סיפרו ואצל רבים מהם הדבר יוצר עומס. אותם אנשים מופנמים שלא סיפרו את סיפורם עד עכשיו יעדיפו פעמים רבות לספר את סיפורם דווקא לגורם ניטרלי ולא לילדים או לנכדים. גם אם הם יודעים שסיפורם יהיה פתוח ונגיש גם לילדיהם ונכדיהם, הם יעדיפו לספר את הסיפור באופן ישיר לאדם ניטרלי, אותו כותב סיפורי חיים אשר מעבר לכך שהוא יודע כיצד לכתוב ולספר את הסיפור בצורה מעניינת, הוא יודע ולא פחות גם להקשיב.

להתכונן לגלות את מה שהיה חבוי עד כה

אם אתם כילדים או נכדים של אדם מסוים יוזמים את המהלך המבורך של תיעוד סיפור חייו חשוב שתגיעו לכך כשאתם מוכנים לכך מבחינה רגשית ונפשית. במיוחד כשזהו הורה, אך גם כאשר זהו קרוב משפחה אחר שתמיד חשתם קרובים אליו, כנראה שכאן תגלו הרבה מאוד פרטים שלא ידעתם ובכלל שתשמעו את הסיפור, גם אם חלקו כבר כן סופר, באופן מפורט ומעמיק הרבה יותר, כולל תחושות ורגשות של מספר הסיפור, כשיתכן שלכם הוא בחר לספר את הסיפור בצורה יבשה ועובדתית כדי לא "להיתפס בחולשתו". חשוב לציין שהכותב שומר על ניטרליות מלאה, כל מה שתקראו בספר של תיעוד סיפורי חיים הוא סיפורו של אותו אדם ממש כפי שסיפר אותו, תוך שמירה על כל פרטי הסיפור. תפקידו היחיד של הכותב הוא להפוך את הסיפור המרתק בעל פה למרתק גם בכתב.

 

 

איך לבחור את הכותב?

הכותב או בשמו האחר סופר צללים הוא המחבר בין בעל הסיפור לבין הקוראים. כך הוא צריך לראות את המספר, בתור בעל הסיפור. כפי שציינו, הסופר רק הופך את המסופר בעל פה לכתוב על הנייר. לכן, כאשר בוחרים את הכותב, צריך לוודא שזוהי הגישה שלו והוא ניגש לעבודה מתוך צניעות והבנה מה מקומו. מעבר לכך צריך לראות שמדבר על אדם עם הרבה מאוד סבלנות, אינטליגנציה רגשית גבוהה, יכולת הכלה והתחברות לאנשים מבלי להעיק עליהם. להיפך, הוא צריך להיות אדם שתרגישו שאתם רוצים להיפתח בפניו. כך כמובן צריך להרגיש גם בעל הסיפור וחשוב לשתף גם אותו בתהליך הבחירה ולוודא שיש לו כימיה עם הכותב. בנוסף, חשוב להבין שגם אם אתם כותבים נהדר ומדובר על אחד ההורים, מומלץ לפנות לכותב מקצועי שיוכל להשקיע את כל הזמן בדבר וגם ידע למקד את הסיפור ולהגיע לעומקים שדווקא הקרובים לאותו אדם לא יגיעו בקלות.

תהליך התיעוד והכתיבה

כתיבת הספר היא תהליך לא קצר הכולל מספר מפגשים. במהלך המפגשים יסופר ויוקלט הסיפור, כאשר במהלך המפגשים יוקף הסיפור מכל צדדיו ותהיה כניסה לרבדים העמוקים ביותר. מפגשים אלה יכללו גם איסוף מסמכים שיהיה ניתן להיעזר בהם או תמונות. בהמשך תיכתב טיוטה ראשונית ויערכו מפגשים גם למעבר על הטיוטות עד להגעה לנוסח המתאים והמקובל על כולם. לאחר מכן נעשה תהליך ההוצאה לאור, כולל בחירת עיצוב לכריכה, תמונות לתוך הספר עצמו אם מעוניינים בכך. הספר מוצא בכריכה קשה במספר העותקים לפי בחירתכם. אין ספק, תיעוד סיפורי חיים אינו עניין של מה בכך. הוא דורש השקעה רבה של זמן ויותר מכך מקצועיות הן בדליית הסיפור לפרטי פרטים באופן שיהיה נוח למספר והן בכתיבה.

בת עמי מלניק עוסקת בתחום משנת 1996. תחת עטה עברו סיפורי חיים של אנשים רבים, החל מניצולי שואה, דרך לוחמים במערכות ישראל, אנשי תרבות ורוח ועוד.